תנ”ך כתר ירושלים. על אודות עיצוב גופן כתר ירושלים בידי צבי נרקיס

בדיקת אותיות, ניקוד וטעמי מקרא במילה ירושלם. מעזבון צבי נרקיס, באדיבות יהודה חפשי

יהודה חפשי, חוקר טיפוגרפיה ומעצב

לאור חשיבותו ההלכתית והלאומית של כתר ארם־צובא, בשנת 1976 הוחלט להוציא לאור מהדורת פקסימיליה של כתב היד על ידי הוצאת מגנס שבאוניברסיטה העברית בירושלים. אירוע זה היה אות הפתיחה להנעת מהלך שאפתני ורחב הרבה יותר; נחום בן צבי, מוציא לאור, הגה את רעיון הוצאתו לאור של ספר תנ”ך, שיתבסס על מראהו ועל צורת האותיות של כתר ארם־צובא. בשנת 1989 הוזמן צבי נרקיס לעצב את אות הספר, ובהמשך את הספר בכללותו. הספר נקרא “כתר ירושלים” ויצא לאור בשנת 2000, אז הוענק העותק הראשון לאפיפיור יוחנן פאולוס השני בעת ביקורו ההיסטורי בישראל. 

כשהחל נרקיס בעיצוב האותיות הוא החליט שלא להיצמד לנוסח הכתב המקורי, שכן לטעמו הוא לא היה קריא דיו ולא התאים לטכנולוגיות הסדר והדפוס של סוף המילניום. נרקיס החליט כי ישמור על המראה הכללי של העמוד, כך שיהיה דומה לעמוד המקורי, ואת השינויים והתיקונים המשמעותיים יותר יערוך בצורת האות וביחסי הגודל והמיקום שלה עם הניקוד ועם טעמי המקרא. נרקיס שם לנגד עיניו שלוש מטרות: מראה חגיגי של האות, מתן ביטוי למסורת היהודית והקפדה על קריאות מיטבית. בתום העיצוב מנה הגופן החדש 138 תווים: אותיות, ניקוד, טעמי מקרא, ספרות וסימני פיסוק.
בכך הפך כתר ירושלים לתנ”ך השלישי שנסדר ונדפס בישראל בכרך אחד, לצד תנ״ך קורן (1963) ותנ״ך חורב (1998).

חזרה >
WordPress Video Lightbox Plugin