סליחות, זיכרון ילדות. קובי גינדי

חגיגות שמחת תורה בבית הכנסת "אברהם אבינו" ברחוב נחמה, ראשון לציון, בשנת 1960 לערך. מניף את ספר התורה – יצחק שמואל פרנקו ז"ל; קובי גינדי, מנגן באקורדיון; עוד בתצלום: גבאי בית הכנסת עובדיה פרנקו ז"ל (חובש מגבעת לבנה מימין); משה גינדי ומשה אבירם במרכז, יהושע סלמה (חובש מגבעת לבנה משמאל), והיתר – מתפללי בית הכנסת "אברהם אבינו".

מתוך המופע האישי “שלווה”, יוני 2009 

סליחות! סליחות!… קומו, עורו לתפילת הסליחות!…

אחינו בית ישראל, עורו, התעוררו לעבודת הבורא.

סליחות! סליחות!…”

השעה שלוש בלילה… אני ילד בן 11, שומע, כמו מתוך שינה, את הקריאה של השמש, ואני קופץ מהמיטה החמה ורץ לבית הכנסת, שנמצא ממש צמוד לבית המגורים שלנו, לתפילת הסליחות.

וגם אם השעה שלוש בלילה, הרי ברחוב שלנו יש כבר תנועה לא קטנה של אנשים, וכולם אצים־רצים לבתי הכנסת, לאמירת הסליחות.

אחרי הכול, הרחוב שלנו, רחוב נחמה, הוא “הרחוב של בתי הכנסת”. כי ברחוב הקטן שלנו מתנשא בראש הגבעה “בית הכנסת הגדול”, ומתחתיו “בית הכנסת של הפועלים”, ובהמשך הרחוב – בית הכנסת הספרדי “שבת אחים”, שנוסד על ידי עולי העיר דמשק. ובית הכנסת “שלנו”, הנמצא בצמוד לבית הוריי, הוא בית הכנסת “אברהם אבינו”, שנוסד על ידי העולים מחאלב שבסוריה, שהגיעו למושבה ראשון לציון בשנות ה־30. ומולו, בית הכנסת “גודעי” של התימנים.

ועל אלה, אבא היה אומר “אשריהם ישראל”, איש־איש ונוסח התפילה שלו. וכך אני קם בלילה ורץ לתפילה, וזאת במשך למעלה מחודש ימים! כי אצלנו, הספרדים, אומרים את תפילת הסליחות 40 יום, מא’ דראש חודש אלול ועד יום הכיפורים. לא כמו אצל אחינו, האשכנזים, עשרה ימים…וזהו…

ועל מה אני, הילד הקטן, רץ לילה־לילה לתפילת הסליחות? האם כדי לבקש “מחילה, סליחה וכפרה” על עוונות ופשעים וחטאים, שחלילה “חטאתי, עוויתי ופשעתי”? האמת, לא ממש…

אני רץ לבית הכנסת כדי לשיר את התפילות ואת הניגונים הנהדרים. איזה כיף לשיר עם כל המתפללים את “אדון הסליחות” ועוד פיוטי תפילה וניגונים נפלאים.

אבל, בעיקר, אני רץ לבית הכנסת כדי לקבל הזדמנות לסלסל בקול הצייצני שלי, וגם “לחטוף” מאיזה ילד אחר מהשכונה איזשהו סולו, למשל את “בזוכרי על משכבי”. 

בשביל סולו כזה שווה להתעורר כל כך מוקדם, לא? 

 

חזרה >
WordPress Video Lightbox Plugin