מדוע דווקא בראשון לציון

ראשון לציון אינה רק תפאורה לסיפור, היא השחקנית הראשית, שכן בה הוחזרה העברית לחיים בידי אנשי חזון וחלוצים.

ב-1882 הוקמה כאן המושבה הראשונה של אנשי העלייה הראשונה בארץ ישראל. החלוצים סללו כבישים ובנו בתים, אבל ידעו היטב: לא די באבנים ובאספלט, דרוש גם לב. על כן הקימו בזה אחר זה ספרייה ובית כנסת, וב-1886 פתחו את בית הספר העממי העברי הראשון בארץ ישראל ובעולם כולו. וכאן ממש, במקום שאתם עומדים בו, עדיין ניצב אותו בית ראשון לעברית.

מנהליו ומוריו הראשונים של בית הספר – מרדכי (חביב) לובמן, דוד יודילוביץ’ ואליעזר בן יהודה – הקימו מערכת חינוך בשפה שכמעט לא השתמשו בה מאז נכתב “שיר השירים”. שפה שעוד לא ידעו לומר בה, “יש לך פתק מאמא?” או “הצלצול הוא בשביל המורים”.

במתחם בית הספר הזה, שלימים נקרא “חביב”, מוקם היום הבית השני לעברית – בית לעברית.

מתחם בית לעברית מוקם כחלק מתוכנית אב עירונית לשימור ולחידוש פניה של המושבה הראשונה. בימים אלה מוקם במתחם מבנה חדש לבית הספר “חביב”. המבנה ההיסטורי של בית הספר ומבנה “בית מדליה” שלידו יעברו תהליך שימור, ולצידם ייבנה המבנה החדש של בית לעברית. כל המבנים הללו יוקפו גן ציבורי רחב ידיים, שיהווה חלק בלתי נפרד מפעילות המקום

המבנה ההיסטורי של בית הספר. שנות ה-30 של המאה ה-20

WordPress Video Lightbox Plugin