זכרונות הגייה חלבּית. קובי גינדי

בשנת 1915, לפני כמאה שנה, החליט הוועד ללשון העברית, בראשות אליעזר בן יהודה, שההגייה אותה יש ללמד בשיעורי עברית, היא ההגייה הספרדית במבטא החלבּי: "יש להטיל חובה על כל בתי הספר שבארץ ישראל לקבוע מורה מיוחד להברה, ולבחור למשרה זו בפרט אחד מחכמי חלבּ". בתמונה: דברים בענין זה, מתוך המאמר "המסה על תחיית הלשון העברית", מאת בנימין הרשב

הוריי, מנחם ואסתר גינדי ז”ל, עלו לארץ מחלבּ שבסוריה, שם נולדו. הם דיברו איתנו עברית חלבּית, במבטא האופייני. כך, למשל, הודגש השווא הנע, במיוחד בתחילת המילה, אך לא רק. דיבור כזה הקנה יופי מיוחד לכל מילה. בנוסף, הייתה הבחנה בין דגש קל לדגש חזק, כאשר הדגש החזק בוטא באופן חזק ומודגש, ממש כשמו. האות צ’ בוטאה כאילו היא ס’ (“נוח איש סדיק היה בדורותיו”). כמובן, האותיות הגרוניות, ח’ וע’, בוטאו כשהן מגיעות עמוק מתוך הגרון. גם האות ק’ בוטאה כאות גרונית, וכך הובדלה מכ’ דגושה. והיו שבטאו גם את האות ט’ כאות גרונית, וכך הבדילו את הגייתה מהגיית האות ת’.

אין מי שמדבר כך היום, פרט למי שעלה מחלב. אם כי, בבתי כנסת ספרדיים שבהם מתפללים “בנוסח ירושלמי”, הוא הנוסח החלבי, מקפידים על ביטוי חלק מהדגשות אלה.

 

הוריי ידעו גם צרפתית, ובה דיברו בינם לבין עצמם, במיוחד כאשר לא רצו שנבין אותם. סבתי שרה, שגרה בביתנו כל חייה, דיברה איתנו בעיקר ערבית. ברבות הימים הייתה השפה הערבית שבפיה שזורה גם בעברית (רצוצה, יש לומר), מה שהעניק לי ולאחיי את הזכות ללמוד את השפה הערבית ולהצליח לתקשר איתה.

אני ממש נהנה לחזור ולהגות את השפה העברית במבטא החלבי המקורי. אני לא יכול להרשות לעצמי לעשות זאת באופן שוטף, כי אז דבריי יישמעו מגוחכים.

אחרי הכול, המבטא החלבי מזכיר לא מעט את המבטא של השפה הערבית, שהייתה שפת האם של הוריי, והיא שהשפיעה עליהם גם בדברם את השפה העברית.

אולם, כאשר העליתי מופעים אישיים על הבמה, ושיחקתי את אבי או דמויות “חלביות” אחרות, התענגתי על המבטא.

ובצניעות ראויה אומר, כי החלבים ששמעו אותי, אמרו כי היטבתי לבטא את השפה העברית במבטא החלבי המקורי.

חזרה >
WordPress Video Lightbox Plugin