ואז הגיעה הפילהרמונית

בית הקולנוע נעמן ראשון לציון

בתי הקולנוע של ראשון הקטנה
מאיר גבע

יום אחד, בשנות ה־50, התבשרה המושבה כי מכל האולמות בארץ בדקו אנשי הפילהרמונית הישראלית ומצאו, שדווקא קולנוע “תפארת” מתאים להקלטות האיכותיות שלהם. בימי ההקלטות נחסמו הרחובות שסביב האולם לשעות רבות, והתזמורת הקליטה. מוזיקה קלאסית, איך נאמר, אינה מהרפרטואר החביב עלי. זה לא מנע מחבר הילדות המוזיקלי שלי, יואל צ’רנוב, לדרבן אותי להתפלח יחדיו דרך איזו כניסה חשאית, לצפות ולהאזין לצלילים. “תפארת” כבר מזמן איננו, אבל הזיכרון עודו נטוע.

 

הרבה לפני ה”תפארת” הזו גרנו בשכונת אביבה, מול הבניין הלבן, שבו שכנה משפחת בלקינד הידועה, מבאי ביתנו הקבועים. ישי בלקינד, רווק מושבע ומגדל יונים על כל הגג, היה הבעלים של בתי הקולנוע “ראשון” ו“נעמן”‘, הסמוכים זה לזה ברחוב זד”ל. “ראשון” שכן מול בית מכבי, שבמשך שנים רבות היה עבורי בית שני. מה פשוט יותר מלסיים פעילות ולחצות את הרחוב לקולנוע?  ולא סתם לחצות, אלא עם כרטיס חינם שהעניק לי ישי מעת לעת – רק ליומיות.

קולנוע “נעמן” נקרא על שמו של עולה הגרדום נעמן בלקינד, “נמי” בלשון הבלקינדים, שהיה אחיהם של איתן, ישי, מאירה וימימה. משנפתח הקולנוע ב־1927,  נקבע בו שלט תבליט לזכרו של נעמן, שהתנוסס עד שעלו הבולדוזרים על בית הקולנוע.

 

ולא נשכח את “תרצה”, קולנוע הקיץ בהרצל פינת אוסישקין. קיץ זו תקופה מעולה לנוער, שטיפס על העצים ממול וחזה חינם בסרטים. לא כל כך מצוין לבעלים, שהתקינו זרקורים כדי לסנוור את עינינו הצעירות. זה לא הרשים במיוחד את השובב שבינינו, שהגיע ערב אחד עם רוגטקה משוכללת  וחיסל את הסנוור אחת ושתיים. היו עוד ניסיונות כושלים לסנוור, אבל הנוער והעצים נותרו בשלהם.

ועכשיו, לך ספר זאת להמונים המציפים את “סינמה סיטי” ו”יס פלאנט”.

חזרה >
WordPress Video Lightbox Plugin