המורה אדר קיסרי ו’מלחמת השפה’ ב”חביב”

אדר קיסרי. תצלום משנת 1960

מאיר גבע

בסוף נובמבר 2015 בגיל 89 נפטר אדר קיסרי. אדר היה סופר, משורר, מתרגם ועורך שהחל את פעילותו כמורה. ואיזה מורה! בחביב הוא לימד שנה אחת בלבד – אך הותיר חותם מיוחד. הוא נחת עלינו בכיתה ד’ (1953), רזה עם קול רועם, נחוש כולו ללמדנו כל נושא אבל בעיקר עברית כהלכה. כזכור לבני דורי נפתח כל יום לימודים במסדר עם הנפת דגל המדינה, תקיעה בחצוצרה וכל שאר מרכיבי הטקס – ואוי למאחרים!
בבקרים שבהם אדר קיסרי היה ממונה על המסדר, חשו הכול – כולל צוות המורים – כי יש כאן הגזמה יתרה. אדר ניהל את המסדר כאילו היינו בבית ספר לקצינים ולא דרדקים ב”חביב”. אבל בתוככי הכיתה שרר עולם אחר, ואתאר רק מהלך אחד נהדר וייחודי של אדר: ‘מלחמת השפה’. כי אצל אדר כל פעילות נראתה ונשמעה כמו מלחמה – והוא המפקד.
על מנת להניע אותנו לדבר ולכתוב עברית כהלכתה, הוא יזם השתתפות של כל ילדי הכיתה באיתור שגיאות וטעויות של… כל ילדי “חביב”, כולל המורים. כיצד? כל תלמיד קיבל פנקסון, ובמהלך ההפסקות כאשר כל ה’חביבים’ היו בחצר, אם שמע שגיאה מפי מישהו הוא ניגש אליו, רשם את שגיאתו ו…החתים אותו! יושר ואמינות! אתם ודאי יכולים לתאר לעצמכם משהו דומה לזה בימינו…
‘מלחמת השפה’ של אדר ותלמידיו נמשכה כל השנה, ובסיומה קיבלו ה’מנצחים’ פרסים – ספרים כמובן (!). אם יש משהו בולט מיוחד במינו שזכור לי מימי “חביב” זהו ללא ספק אדר קיסרי ומלחמת השפה העברית שלו.
וכמו כל מלחמה, גם לזו היה אפילוג, אבל לשם שינוי נחמד ממש. יולי 1971, אני בשירות מילואים אינסופי בקו הבקעה. מוצב ‘ינשוף’ היה הראשון ששופץ והיה למקום אנושי יחסית, ושם אני רואה ארון ספרייה, פותח אותו ובוחן את תכולתו. ספר אחד צד מיד את עיני: “טרזן והילד הכושי”, שזכור לי מימי הנעורים. אני פותח אותו ומחסיר פעימה: בדף הראשון רשומה ברכה בכתב יד: למאיר גוטמן (שם משפחתי דאז), פרס ראשון במלחמת השפה. בברכה ובהצלחה – אדר קיסרי.
ישבתי עוד קצת בחברת טרזן והילד ואדר קיסרי, ואז השארתי את הספר בספרייה. בתור קורא מס’ 92 של הספרייה העירונית בראשון לציון, ידעתי שספרים צריך להחזיר.
חזרה >
WordPress Video Lightbox Plugin